החלטה בתיק ת"א 4072-08-11

זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שעניינה תאונת דרכים בה הייתה התובעת מעורבת ביום 29.3.2010, בהיותה חיילת בצה"ל.

ביום 4.11.12 מונו לבקשת התובעת מומחים רפואיים מטעם בית המשפט וזאת בשלושה תחומים: אורתופדי, פסיכיאטרי ופה ולסת.

כעת מונחת לפני בקשת התובעת להוציא מהתיעוד הרפואי שנשלח למומחים הרפואיים, מסמך שלטענתה איננו מותר בהצגה למומחים, על פי תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן " התקנות").

המסמך המדובר הינו "שאלון רפואי לחייל/ת הנקלט/ת בטירונות" (להלן " השאלון הרפואי") , אותו מילאה התובעת ביום 14.1.2010 ובו מצוינים פרטיה האישיים של התובעת והפרופיל הרפואי הצבאי שלה וכן הצהרתה אודות פרטיה הרפואיים ובכלל זה  - ניתוחים, מחלות, הרגלים ותרופות, מחלות במשפחה וכן הצהרת התובעת על נכונות הפרטים שמסרה. בתחתית השאלון הרפואי אמורה להיכתב "החלטת הרופא" בנוגע לקליטת החיילת ביחידה או זימונה לבדיקת רופא, דבר שלא מולא בטופס נשוא ענייננו. כן מצויה בו חותמת וחתימת רופא.

הנתבעת מבקשת לדחות את הבקשה וטוענת כי אין כל מניעה שבדין בהצגת המסמך האמור למומחים.

לאחר שעיינתי בטענות ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה, וזאת מן הנימוקים שלהלן:

תקנה 8 לתקנות קובעת את המותר והאסור בכל הנוגע להצגת מסמכים למומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט בתביעה לפי חוק הפיצויים: מותר להמציא למומחה "את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו (לנפגע, א.א.) ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת", ובלבד שלא תוגש למומחה "חוות דעת רפואית".

השאלון הרפואי איננו "חוות דעת רפואית". מדובר בהצהרה שמילאה התובעת עצמה אודות מצב בריאותה, כשאמור - אין בשאלון אף לא החלטה של הרופא בנוגע לקליטת התובעת ביחידה או זימונה לבדיקה רפואית. חתימת הרופא בתחתית השאלון אותו מילאה התובעת, בהעדר כל החלטה מצדו, וודאי איננה חוות דעת רפואית. גם ציון הפרופיל הרפואי בטופס (נתון שלא ברור מי מילא אותו), כשאין בצד ה"מספר" פירוט כלשהו של הליקוי הרפואי הרלוונטי, איננו בבחינת חוות דעת רפואית.

לפיכך, אין בענייננו רלוונטיות לסיפא של תקנה 8 לתקנות (היינו - לשאלה האם מדובר בחוות דעת רפואית), אלא דווקא לרישא של תקנה 8 לתקנות, היינו - לשאלה האם מדובר במסמך "בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת".

סבורני כי על שאלה זו, יש להשיב בשלילה:

הרעיון העומד ביסוד התוויית המותר והאסור בכל הנוגע להמצאת מסמכים למומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט בטרם יחווה את דעתו, הוא להבטיח את שיקול דעתו העצמאי של המומחה. מדיניות התקנות הינה שהמומחה יתייחס בשלב הכנת חוות דעתו אך למצבו הרפואי של הנפגע על יסוד התרשמותו הוא, המבוססת על הבדיקה, אנמנזה והחומר הרפואי "הבסיסי" המצוי לגבי מצבו של הנפגע. על כן, אין מתירים למומחים לעיין בחוות דעת רפואית של מומחה אחר, שמא יושפע המומחה, כעניין שבהערכה, ממסקנות המומחה האחר, קל וחומר הוא בחומר ראייתי שנוי במחלוקת שאיננו חומר רפואי (א. ריבלין, תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2011), עמ' 667).

נקבע בפסיקה, כי חרף הלשון הברורה, לכאורה, של ההוראה הכלולה בתקנה 8 לתקנות, קו הגבול בין המותר והאסור בהמצאה למומחה אינו ברור והצורך להביא בפני המומחה שנתמנה נתונים חיוניים, מחייב לעיתים הגמשה ביישום ההוראה, בפרט בתחום הפסיכיאטרי. יחד עם זאת, עדיין מתחייבת זהירות בבחינת המסמכים המוגשים למומחה, על מנת להבטיח את שיקול הדעת העצמאי שלו. במקרים בהם מתעורר ספק, על בית המשפט לשקול, בין היתר - האם מדובר במסמך של גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפנייה אל אותו גוף נעשתה שלא ביוזמתם של בעלי הדין והאם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול בניזוק (א. ריבלין, שם, עמ' 663-665). 

ומן הכלל אל הפרט:

השאלון הרפואי איננו מסמך שעניינו טיפול רפואי שניתן לתובעת ובדיקות שהיא נבדקה לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת. המדובר בהצהרת בריאות שמולאה על ידי התובעת עצמה, משמע - במסמך שנערך באופן סובייקטיבי על ידי התובעת ולא במסמך אובייקטיבי שנערך על ידי גוף בלתי תלוי.  

העובדה שמדובר במסמך שמטרתו הצהרת בריאות מצד התובעת ותו לא, עולה מן הדברים שצוינו מתחת לכותרת השאלון הרפואי, בזו הלשון: "חייל/ת, מטרת השאלון היא שמירה על בריאותך. הסתרת מידע עלולה לסכן את בריאותך! שאלון זה אינו מהווה חלופה לבדיקה רפואית".

חתימת הרופא בתחתית השאלון הרפואי, אין בה כדי לאשר או להפריך את הדברים עליהם הצהירה התובעת בשאלון. התובעת לא נבדקה על ידי הרופא החתום על המסמך, שכאמור, אף לא ציין החלטתו שם לגבי קליטתה ביחידה הצבאית או זימונה לבדיקה רפואית.

בנסיבות אלה, אין מדובר במסמך רפואי אובייקטיבי שיש בו כדי ללמד על מצבה הרפואי של התובעת לפני התאונה, אלא לכל היותר "עדות" של התובעת על עצמה. על כן, הצגת המסמך למומחה הרפואי, כמוה כהצגת חומר ראיות סובייקטיבי החורג מגדר המותר בתקנה 8 לתקנות. הפסיקה הבחינה בין חומר ראיות שכזה (כגון - תצלומים וסרטי וידאו), לבין מסמכים רפואיים הכוללים מידע אובייקטיבי שיש בהם כדי לסייע למומחה בהחלטתו. נקבע, כי הצגת חומר ראיות שלא בגדר המותר על פי התקנות בפני המומחה הרפואי, עלולה להעתיק חלק מן הדיון המשפטי, שמקומו באולם בית המשפט, לקליניקה של הרופא. ניתן אמנם, במקרים המתאימים, להציג בפני המומחה ראיות רלוונטיות שבאו במשפט, אולם ראוי בדרך כלל שהדבר ייעשה באולם בית המשפט ובמסגרת חקירתו הנגדית של המומחה בבית המשפט, ואין להתיר הצגת ראיות באורח בלתי מבוקר, בניגוד להוראות התקנות, בפני הרופא במרפאתו (א. ריבלין, שם, עמ' 668).

זאת ועוד, אין כל מניעה כי המומחה, במסגרת הבדיקות שהוא עורך בטרם יחווה דעתו, יראיין את התובעת וישאל אותה את כל אותן שאלות עליהן היא נדרשה להצהיר בשאלון הרפואי הצבאי. במובן זה, התרשמות המומחה מן התובעת תהיה ישירה ועצמאית, להבדיל מהסתמכותו על הצהרה שהצהירה בפני אדם או גוף אחר, שכמוה כעדות מפי השמועה.  

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את הבקשה ומורה כי השאלון הרפואי לא יוצג למומחים מטעם בית המשפט בטרם יגישו חוות דעתם וככל שכבר הוצג להם, לא יידרשו לו ולא יסתמכו עליו בחוות דעתם.